באלי בלוג 2026

השנה התחילה בהבטחה גדולה. ועם ציפיות גבוהות להגשמת חלומות וקפיצות קוונטיות, החלטתי להגשים חלום ולנצל את הדרכון הזר שלי. באלי היא פסגת החלומות, המרכז הגבוה

לרוח, תודעה טבע פראי, ים ועיצוב באלינזי.

ולאחר הרבה התלבטויות והתחבטויות בחרתי בבאלי, על אף שזו עונת מונסונים, יש לה יתרונות של טבע ירוק ומטחי גשם כבדים בשעות הערב. מחזה נדיר, שכולי תקווה שיתחשב בנו ויגיע אחרי פעילויות היום.

רשימת החלומות והמטרות קצרה וממוקדת. בחרתי את שלושת השותפות האולטימטיביות שלי. הבנות שלי. 2 הגדולות שהצלחתי להסיט מהטיול שלהן במזרח והצעירה ששלפתי מבית ספר באמצע השנה.

החלטתי להטמיע כמה כללים לנסיעה, כדי שיתאימו לרוח המקום ולקבוצה המאד מגוונת הזאת.

כלל ראשון - מטיילות בזרימה. צריך להיות מאד גמישות עם לוח הזמנים ומזג האוויר, ולתת לרוח להוביל אותנו בלי להיות מקובעות על מטרה ומועד.

כלל שני - ריספקט למקום לתרבות ואחת לשניה. 4 נשים עם קשר דם מטיילות יחד, יכול להיות נפיץ. ננסה להגיב באיפוק, בסבלנות ובכבוד זו לזו למקום ולמקומיים.

כלל שלישי - להיות בנוכחות של הרגע הזה, ובהודיה על היש. תמיד אפשר לנדוד לאיפה היינו יכולות להיות ומה יכולנו לעשות אחרת. אבל אז נפסיד את כאן ועכשיו.

כלל רביעי - לטייל בתודעת שפע, לבחור מה שהלב והנשמה מבקשת בלי להגביל ולצמצם. עם אמונה בתודעת שפע הכל אפשרי וזמין.

וככה יצאנו לדרך.

יום 1 - אובוד

אחרי מסע של יומיים כולל לילה בבנגקוק הגענו סוף סוף אל גן העדן המובטח. טיסות נוחות. עצירה להתאוששות, הגעה לשדה התעופה דנפסר בצהרים, יציאה סופר מהירה מהשדה. ודאו שאתם ממלאים את כל הטפסים הדיגיטליים והויזות מראש.

נסיעה מהשדה לאובוד לקחה לנו שעה ו40 דקות. רוב הדרך זורמת אבל באיטיות. כי הכבישים מלאים באופנועים .

מזג אוויר חם ולח כמובטח באזור זה.

למעוניינים בנחיתה רכה יותר, לילות ראשונים בסנור או בקוטה יהיו עם נסיעה קצרה יותר.

הגענו למלון, שנמצע בערך 15 דקות ממרכז העיר אובוד והוא טובל בכל מה שיש לבריאה להציע.

מתניידים כאן בגראב, נוח ויעיל.

הגענו לשוק האמנים בסביבות שמונה בערב, כבר היה דליל. נשוב מחר עם אנרגיות מחודשות.

הרחובות מגניבים. מלא בתי קפה, מסעדות ומקדשים משובצים בכל פינה. מקום יפהפה ומשקיף לעמק כל החדרים הם סוויטות או וילות עם בריכה. שקט ורגוע. יש סאלה מהממת ליוגה ושיעורים יומיים בהדרכה מקומית. יש סיור בוקר בכפר המקומי כולל כניסה לבית משפחה בכפר.

יום 2 - מקדש טירטה פורה ומועדון קרייטה

קמתי מוקדם לאימון יוגה האטה, סאלה יפהפיה, מדריכה קשוחה אך עשתה לגמרי את העבודה. הבוקר התחיל יפה עם שמש זורחת חזק מאירה ומחממת בדיוק לפי הזמנה.

פתחנו את היום בנסיעה למקדש פורה טירטה, מקדש בו נהוג לעבור טקס היטהרות ולכן עשינו כמנהג המקומיים. באתי מהבית עם כוונה לנקות כל מה שמיותר. על מנת להכנס למקדש יש להיעטף בסארונג מהמתניים ומטה. על מנת לעשות את הטקס יש להחליף לסארונג מלא ולהכנס לבריכה עם זרמי מים בהם יש לטבול אחד אחד לפי הסדר. הטקס הושלם, עכשיו אנחנו מוכנות.

כהמשך הכי לא סביר בעליל. שבעיקרו נבע מלחץ הדור הצעיר, יצאנו למועדון cretya. הכי נחשב באזור טרסות האורז, לא רחוק מאובוד. יש שם אזור לכל המשפחה הכולל מסעדות, פעילויות של אומגה, נדנדות, צילומים, טרסות אורז ועוד. ויש את אזור הבריכות שהוא מועדון למבוגרים בלבד עם וייב צעיר ומסיבות משלוש בצהרים.

הבנות נהנו, וגם הצלחנו לפלח את אלה לאזור המבוגרים... בעיני זה סוג של לונה פארק בתפאורה של שדה טרסות וצמחיית ג'ונגל. קצת עשוי מידי, תיירותי מאד ועמוס יחסית. בקיץ כנראה יהיה עוד יותר עמוס.

חזרנו עייפות אך מרוצות מהיום.

יום 3 מפלים ויער הקופים

יצאנו בדרכנו למפלי קנטו למפו המככבים בטיק טוק, לאחר כשעה נסיעה הגענו למקום אך הוא נסגר עקב הגשמים הכבדים שהיו לילה קודם. אבל כל עכבה לטובה כי הנהג-מדריך לקח אותנו למפל פרטי לסט צילומים ובילוי בלי אף תייר נוסף. מדרגות מטורפות מטה, אך היה שווה את המאמץ. מפל נדיר עם בריכה טבעית ובריכה בנויה לשיכשוך ושחיה. הכל טובל בג'ונגל וצמחיה מדהימה. שומר מפל שמתחזק את האיזור,מתפקד גם כעוזר צילום ובמאי פוזיציות. שבסוף מקבל גם טיפ נדיב.

היה סשן מדויק, השמש איתנו לכל אורך הדרך.

ואפילו קשת עגולה ונדירה קישטה את השמים לכבודנו. ונדנדה קטנה על הדרך. האזור כל כך שופע צמחיה וספוטים יפים שאי אפשר להפסיק להתפעל.

משם המשכנו ליער הקופים המפורסם.

אין יערות כאלה. משהו עתיק, סבוך צמחיה ועצים עבותים ועתיקים ומלא קופים מסתובבים בין האנשים. זוהי שמורה תיירותית מאד, אבל אפשר להיאבד כאן לכמה שעות. הקופים ידידותיים והצמחיה מטורפת. אפשר להעביר כאן כמה שעות טובות.

הכניסה בתשלום, הפארק מטופח והקופים בהשגחה, אך חופשיים לגמרי.

סיימנו את היום במרכז העיר, סואן, עמוס מלא חנויות ודוכנים, אוכל ומקדשים. לא רוצה לחשוב מה קורה כאן בעונה...היום קיבלנו מקלחת קטנה ומרעננת עם מטח גשם קל. אבל זה היה כל כך בקטנה שאפילו נהנינו מזה.

אובוד היא למעשה מחוז ולא עיר. מומלץ להיות כאן עם כלי תחבורה דו גלגלי או עם נהג צמוד שיקח אתכם לבקר במקומות שמעניינים אתכם. יש לינה מוזלת יותר במרכז אך התנועה שם יותר דחוסה. לתקציבים הגבוהים מלונות מומלצים במרחק סביר עם נוף משגע אלילה ואמנדרי.

יום 4 - קמפואן רידג' ווק ומעבר לג'ונגל

קמנו מוקדם לעשות הליכה בChampuan ridge walk. שביל הליכה קסום מעל לנהר, טובל בטבע שופע. משמש את התיירים והמקומיים להליכה או ריצת בוקר וערב. משופע בעליות וירידות. הליכה נעימה אך לא שטוחה או קלה מדי. אפשר לסיים בצד השני כל עוד יש נהג שיקח אתכם משם. בעבר השני תמצאו גסט האוסים ובתי קפה נחמדים מול הנוף.

בצהרים המשכנו ליעד הבא שלנו, ריזורט אקולוגי שהוזמן מבעוד מועד בהמלצת הספק המקומי. בשבילי מקום כזה הוא חלום, בונגלוס רחבי ידיים פזורים על שטח עצום, באזור שכוח אל, מוקפים טרסות אורז, מטעי קקאו וקפה וצמחיית ג'ונגל כמיטב המסורת. בסמוך יש מפלים ובריכות, והכל כאן טבעי ואקולוגי מעשה ידי הצוות והמקום. אני בהתרגשות מהולה בדאגה, כי רותם מגלה חרדת יצורים חיים, והבונגלו פתוח בלב שטח טבעי.

אפילו האוכל כאן סוף סוף משובח, טעים ומרגיש לי בריא ואורגני. מזל שגם לבנות יש מנות מהמטבח האיטלקי והמערבי. ככה שבגזרה הזו אנחנו מכוסות.

לאחר כשעה וחצי הגענו, דרך צרה מאד ומפותלת קצת. נופים יפהפיים, והמקום נידח וכמעט שומם. אכן לא מתאים לכל אחד... לצערי יש לי אחת כזו איתי. ואצטרך לטפל בענין או לפחות לנסות להעביר לילה ויום אחד.

לילה יורד על הבונגלו בשעה די מוקדמת. מחכה כבר לזריחה. חמושה במזרוני יוגה ומטרה לעשות קצת דיטוקס בזמן המועט שיש לי כאן...נקווה שבבוקר הדברים יסתדרו.

יום 5 - מזרח האי. חיי ג'ונגל

צלחנו את הלילה ללא אירועים מיוחדים, חוץ מהגקו שמשמיע קולות רמים מדי פעם והשתקע בגג הבונגלו, הכל פה שקט ומושלם. קמתי למדיטציית ההודיה שלי עם צ'ופרה ואחריה יוגה מול טרסת האורז. אין יותר טבע מזה.

ארוחת הבוקר די בסיסית אבל הכל אורגני. קפה סביר, פירות נהדרים ושאר הבייסיק עבר בשלום.

יצאנו עם מדריך לטיול הליכה סביב הכפר, עברנו בשביל די מרכזי כדי לראות עצי קוקוס, בננה, קפה, קקאו, מוסקט ודלוריאן. משם חתכנו פנימה לתוך הג'ונגל בדרך חלקלקה אל שני מפלים שבפועל נמצאים דקה ירידה מהבונגלו שלנו. אפשר גם לעבור בכפר הסמוך. אנחנו החלטנו לוותר ולהכנס לג'ונגל.

אפשר גם לצאת מכאן לטיול ביערות גשם וטרק עליה להר בטקורו. ממנו לא רואים זריחה משמעותית אך הטיול נחמד ועדיף לעשות בעונה היבשה. כי הדרך חלקה בעונה זו.

יום 6 - סאנור

החלטנו לקצר את השהיה בג'ונגל, כי בכל זאת הקצב איטי מדי ל-3 צעירות. אני הייתי יכולה להשלים פה עוד כמה ימים, השקט, הטבע, הצמחיה, האוכל, האנשים. הכל היה מרפא ומאפשר להתקרקע ולהתאזן. אבל אני לא לבד.

בבוקר התחיל גשם לא אופייני, שזה סימן מהיקום שלקחנו החלטה טובה, והשמש מחכה לנו בעיר החוף, סאנור. סאנור מאד מזכירה את קוסמוי, קצת יותר שקטה, הרבה חנויות, בתי קפה, מסעדות ומלונות בכל הרמות. בחרנו מלון קרוב לרחוב הראשי ולים ועם ההגעה כבר עלתה האנרגיה של הצעירות בחבורה. הים, מאכזב אבל לא ציפינו לחוף מרהיב, עוד נגיע לאחד כזה. בקרוב.

בינתיים, נתאושש, נשלים קניות וציוויליזציה לימים הקרובים. יש כאן טיילת מגניבה לנסיעה על אופניים לאורך החוף. ובכלל אפשר לבזבז פה יומיים ולעלות על מעבורת. יש על הטיילת מלונות טובים, מועדוני חוף, בתי קפה ומסעדות. המלון הכי טוב ומרכזי כאן זה אנדז מרשת היאט.

יום 7 בילינו בסאנור,קצת ים, קצת בריכה, קצת ספייס זו מזו, קצת קניות, יש פה קניון איקון עם כמה מותגים ובכלל הוא מעוצב בסגנון בלינזי מהמם וממוקם בין הרחוב הראשי לים.

יצא לנו לאכול אוכל לא רע בכלל. רכיבה בטיילת וגילוי של מקומות מגניבים כמו יוגה סאלה שפתוחה לקהל לשיעורים ואפשר פשוט להגיע ולתרגל בתשלום. חוויה מצויינת.

יום 8 נוסה למבוגן

אחרי ארוחת בוקר יצאנו למעבורת שלוקחת חצי שעה ללמבוגן. מומלץ להזמין מראש באפליקציה 12Go.

יש כמה נמלים וכמה חברות שמפעילות מעבורות. מומלץ לצאת בבוקר בשעות שמזג האוויר נוח יותר והים רגוע. נסיעה של כחצי שעה, המעבורת עוברת בגלים די גבוהים, אבל הגענו בשלום. יורדים בנקודה שהיא לא ממש נמל. הצוות מעביר את הציוד לחוף ושם הגראב לא ממש עובד. כבר יקפצו עליכם נהגים...קחו מה שיש.

הגענו לכפר יונגוטבאטו. רחוב ראשי קטן עם חנויות ומסעדות. חוף ראשי עם חול טוב ומי טורקיז.

החל מהצהרים כבר החלו רוחות והים קצת לא רגוע. בבוקר השני כשקמנו הים כבר היה פלטה. בדרך כלל בבוקר הים שקט ומהמם והכל רגוע סביב.

היות וזה לא שיא העונה היה די ריק ברחוב ובחוף. יש מועדון חוף אחד פנסי. שנקרא אוחנה...מסתבר שזה משפחה בבלינזית.

אכלנו שם מנות די טובות, טיילנו קצת וסגרנו את היום.

יום 9 - שייט בלמבוגן

יצאנו בשעה 8 עם סירה שבמקרה עגנה מול המלון שלנו. בכלל הסירות עוגנות באופן חופשי מול החופים כאן. אין ממש נמל מסודר. ואין חופים נטולי סירות.

סירה קטנה 7 אנשים. אחרי שייט קצר מול חופי למבוגן ופנידה עצרנו ב3 נקודות לשנרקל. דגי מנטות קשה היה לראות אבל צבים כן. הקורל והדגים מרהיבים. מים די צלולים, בחלק מהנקודות הים לא שקט אבל זה לא הפריע לשנרקל בכיף. זו החוויה האולטימטיבית לחופי נוסה.

יום 10 - למבוגן

יום אחרון באי, החלטנו לקחת בוקר באיזי ולצאת בצהרים לסיור באי כולל שייט במנגרובים. סגרנו במקום עם מפעיל מקומי שיגיע לאסוף אותנו ברכב.

מסתבר שהאי די גדול, ויש עוד כפרים וחופים נחמדים לטייל בהם. אפילו את החלק של הרחוב הראשי שלנו רק היום גילינו. מלא מסעדות טובות וחנויות בוטיק ומותגים.

הסיור היה סביר, שייט במנגרובים לקח כ20 דקות מסלול ברובו מוצל.

משם המשכנו לגשר המחבר את האי נוסה צ'נינגן , נקודה לצילומים, לא מעבר.

את החופים הבאים שווה לפקוד, דרים ביץ' חוף דרמטי ויפה רק היה מאד סוער כשהגענו אז נותר רק לצלם מלעלה וזה לא מעביר את העוצמה של המראות.

משם כמה צעדים והגענו לDevil's tear

שמורת טבע עם גייזרים וגלים שמתנפצים לתוך המצוקים, אפשר לעשות סיבוב קצר ופשוט לבהות בפלא הזה.

יום 11 - גילי טרוונגן

כשתכננתי את הטיול לא בדיוק ידעתי למה לצפות מבחינת חופים. יש לי בראש את איי תאילנד ויוון שהם מבחינתי החופים המושלמים לשילוב של ים טוב, חול נעים, רוגע , אוכל טוב ופעילויות למי שצריך.

כאן, מחוסר ידיעה והיכרות היה לי פומו לגבי האי והחופים ולכן השארתי הרבה זמן לים ולשילוב איים.

קצת למען הסדר הטוב, לבאלי יש 3 איים צמודים שהם איי נוסה. ברובם יותר על צוק ולכן הם מאד דרמטיים במראה אך פחות מתאימים לנופש על החוף. בעיקר פנידה.

חופי גילי כבר מרוחקים מבאלי כשעתיים במעבורת. והם שייכים ללומבוק. 3 איי גילי הם האיים המפורסמים ביותר. טרוונגן הוא השוקק מביניהם גילי אייר וגילי מנו, איים שקטים ורומנטיים יותר.

בשלושתם אין כלי רכב ממונעים רק אופניים, סקוטרים חשמליים וסוסים. וכך נפלה ההחלטה להמשיך לגילי, כי אנחנו כל כך קרובות ועוד לא הגענו לחוף החלומות.

וכך הגענו לגילי לאחר מעבורת של כשעתיים, שייט נוח, סיפון עליון פתוח היה אחלה חוויה.

גילי טרוונגן, אי שוקק עם וייב צעיר, רחוב אחד סביב האי, שכולו שטוח. ועוד סמטאות הנכנסות לעומק האי, מלא מלונות מסעדות ומקומות בילוי. בתי ספר לצלילה, לגלישה וחוף לבן עם מי טורקיז חלביים. נשאר כאן ב5 הימים הקרובים, כבר מהצצה ראשונה יש תחושה של אווירה אחרת. גם המקומיים כבר לא בלינזיים, אך עדיין מאד נחמדים ושירותיים.

לקחנו מלון בסגנון יווני במרחק של 5 דקות הליכה מהנמל כדי לא להיות שותפות לעינוי הסוסים. שזה הדבר שהכי מפריע לי כאן. קשה מאד לצפיה.

שכרנו אפנים מיד כי אי אפשר פה בלי. מצאנו בית ספר לגלישה. וממחר נתחיל קצת לבדוק את כל מה שיש לאי להציע.

בערב יצאנו לחוף השקיעה, מתויר מאד הרבה מסעדות, רובן של המלונות מציעות מוזיקה חיה של מקומיים, רפרטואר שנות ה80-90, רוק ופופ עכשווי. רועש במיוחד באזור הקרוב לנמל. יש קריוקי, ביליארד, מופעי אש ועוד.

רותם חטפה מה שנקרא בפי התיירים Bali Belly, דווקא עוד מלמבוגן. זה התחיל בקטנה והתגבר, ככה שאת כל הימים שלנו בגילי רותם עשתה במיטה, כולל ביקורי חולים ואינפוזיה לוריד. כי אי אפשר להיות בבאלי בלי לחוות גם את זה.

את שאר הימים הבאים ניצלנו למנוחה, פעילות באי וטיפול ברותם.

הבוקר לקחתי את האפנים להקפה של האי, לקח כשעה, אולי יותר. מצאתי לי מקום נחמד ליוגה ופליי יוגה בחוף השקיעה. מצאתי את חוף הצבים, שם אפשר לפגוש בהם ממש סמוך לחוף.

כל החלק הצפוני של האי פחות מפותח, והכל שם הרבה יותר פשוט אותנטי ומכוון לטיילים הצעירים, ואולי גם למי שמעוניין להמלט מאוווירת התיירות המוגזמת.

ביום האחרון יצאנו לטיול שנורקלינג שעוצר ב3 נקודות. הדגה והצבים פה מדהימים ושוחים ממש קרוב לחוף. ביקרנו בגילי מנו בלי ממש לטייל בו, אלא רק להפסקת צהרים.

בקיצור ימים של צ'יל ואקספלורינג.

את השייט עשינו עם זוג ישראלים שפגשנו פה, לראשונה בטיול.

הבנות עשו קצת שיעורי גלישה, גלים טובים למתחילים וצוות חמוד.

בוקר הפרידה מהגדולות, היו חיבוקים ודמעות...

בחזרה לבאלי לקחנו מעבורת שיצאה ביום עם ים סוער במיוחד. אחת הנסיעות מעבורת הכי מפחידות שהיו לי, הגעתי נסערת ורגישה מהפרידה ומצאתי את עצמי בוכה, מתפללת תפילת הדרך ושמע ישראל ומתרגלת נשימות פרניאמה, רק כדי להרגיע את עצמי.

למרבה המזל, שרדנו לספר.

כאן נסיים את סבב באלי. למרות שיש עוד איזורים ומקומות לראות...יצא לנו טיול מאד מגוון, כיפי, זמן יחד, ומנוחה. הכל במינון המדויק.

שלב הסיכומים

באלי לא מתאימה לכל אחד, היא מיוחדת מאד ושונה,שופעת בטבע צמחיה ואנשים מקסימים, אך גם מאד עמוסה בתיירים וכיאוטית מבחינת תחבורה.

אהבתי במיוחד את האנשים שתמיד מקבלים את פנינו בחיוך ולב פתוח. הם פותחים כל בוקר בחלוקת מנחות לאלים, והדלקת קטורות שזה מחזה מרהיב ומרחיב לב. תמצאו את המנחות שעשויות עלה בננות פרחים ואורז בכל מקום.

צמחיה טבע,

אני מכורה לירוק של האי, וזה משהו שאי אפשר לשבוע ממנו. צמחיה עשירה ושופעת ומלא מקומות קסומים.

חופים,

אני הולכת לשבור לכם מיתוס. ראיתי חופים יפים יותר,צלולים יותר ונקיים יותר, הדגה והקורלים מרשימים, אך החופים לא וואו, לא מזמינים לרבוץ ולבלות בהם.

נקיון,

יש עניין עם הנקיון באי ובים בפרט, יש המון טינופת. אולי זה מסחף, או מחוסר טיפול נכון בזבל... אבל זה בהחלט לא נעים.

מזג אוויר,

היינו בעונת השפל, מבחינת מזג אויר היה מושלם, לא צריך להבהל מקצת גשמים אחר הצהרים ומטחים כבדים יותר בערב.

עומסים,

גם בעונת השפל, יש עומס תיירותי ניכר, הכבישים מלאים אופנועים וכל נסיעה אורכת הרבה מעבר למה שגוגל מפות מציין כאשר המהירות היא 20-30 קמש. יש אזורים יותר פקוקים..אליהם לא הגענו אפילו.

לינה

תוכלו למצוא לינה מכל סוג ובכל תקציב, גם הלינה הזולה ביותר נראית טוב, סטנדרטים גבוהים ועיצוב בלינזי נעים לעין.

אוכל,

תלוי באיזור,יש מקומות נהדרים עם אוכל נהדר. הרבה אופציות אורגניות ובריאות. יש אלטרנטיבות מערביות לכל מי שמתקשה עם הטעמים המקומיים. דווקא בגילי רוב המסעדות מאד תיירותיות ולא וואו בעיני.

תקשורת,

מומלץ לקנות סים מקומי כיוון שרוב החבילות מהארץ לא יתפסו כאן, בעיקר לא במקומות המרוחקים והנידחים.

אי אפשר להכנס לאתרים ואפליקציות ישראליות כמו אלעל, הראל, בנקים, ביט ועוד ללא vpn אז רצוי להצטייד ב vpn.

את הטיול הזה הקדשתי להודיה על השפע והטוב בחיי, ואין מקום מתאים יותר מזה. כל בוקר עשיתי את ההודיות שלי בדרך שלי ובהשפעת המקום.

הבאלינזים הפכו את ההודיה לדרך חיים, וזה קסום ומעורר השראה.